מרכז הירידים והקונגרסים בישראל בע"מ נ' בשן בר-אילן שרותי ניהול בע"מ

פסק דין משלים

(לחיוב בתשלום על פי חשבונות)

תמצית העובדות

התובעת היא חברה עירונית הנוסקת בארגון ושיווק של אירועים ואחראית, מזה שנים, על ארגון אירוע "כנס משתחררים" לחיילי צה"ל (להלן: "כנס המשתחררים").

הנתבעת היא חברה פרטית העוסקת בהפקת חוברות פרסום וארגון אירועים הקשורים לעולם הסטודנטיאלי. הנתבעת הפיקה חוברות מידע לחיילים משוחררים על תחומי עבודה ולימודים, והזמינה מפרסמים שונים לרכוש שטחי פרסום בחוברות המידע. החוברות חולקו על ידי דיילים מטעם הנתבעת לחיילים, בכניסה לשער בו התקיים כנס המשתחררים שאורגן על ידי התובעת.

בתאריך 22.5.12 ניתן על ידי פסק דין חלקי במסגרת תביעה למתן חשבונות ותביעה לפיצויים שהגישה התובעת כנגד הנתבעים.

בפסק הדין החלקי נקבע, כי פעילותה של הנתבעת מהווה עוולה של התערבות בלתי הוגנת, עוולת תיאור כוזב, כהגדרתן בסעיפים 3 ו- 2(א) לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט - 1999; ועשיית עושר ולא במשפט כהגדרתה בסעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט – 1979.

תביעה למתן חשבונות הינה שלב מוקדם אשר נועד לבסס את התביעה לפיצויים, בשל עוולה מסחרית. התובעת ביקשה להותיר בידה את זכות הבחירה בין דרישה להשבת רווחים שהפיקה הנתבעת, לבין תשלום פיצויים ללא הוכחת נזק, עד לקבלת החשבונות וזכותה לעשות כן כפי שנקבע בפסה"ד החלקי (סע' 22 לפסה"ד).

הנתבעת חויבה ליתן לתובעת דו"ח מאושר בתצהיר ומאומת ע"י רו"ח "אשר יפרט את רשימת המציגים הקשורים עם הנתבעת ואת מועדי התקשרויות אלה, תוך ציון התמורה לה זכאיות במסגרת ההתקשרות והרווח שהופק ע"י הנתבעת מהן, בהתאם להוראות סע' 15 לחוק עוולות מסחריות" (עמ' 20 לפסה"ד החלקי).

ביום 9.7.12 העבירה הנתבעת לתובעת מסמך, אשר לטענת התובעת התיימר להוות ביצועו של פסה"ד החלקי, כאשר בפועל מדובר היה במסמך מתחמק, לאקוני ולא ענייני (נספח 2 לבקשה למתן פס"ד משלים). מדובר באישור של רו"ח ביחס למספר חשבוניות סלקטיביות בגין פרסומים בחוברת חיילים משוחררים, בין השנים 2008 ועד 2010. התובעת הלינה כנגד מסמך זה במכתבה לנתבעת מיום 12.7.12, וביום 16.7.12 הועבר לידיה מסמך מתוקן, המציג רווחים שהפיקה הנתבעת מפרסומים בעלונים שחילקה במסגרת כנסי משתחררים, בין השנים 2008 – 2012, בסך כולל של 223,000 ₪ (נספח 4 לבקשה למתן פס"ד חלקי – להלן: "דו"ח החשבונות המתוקן").

הדרישה למתן פסק דין משלים

לאחר קבלת דו"ח החשבונות המתוקן, הגישה התובעת בקשה למתן פס"ד משלים, וטענה כי משהוכח גובה ההתעשרות שלא כדין באמצעות מתן החשבונות ע"י הנתבעת בסכום של 223,000 ₪, מתבקש ביהמ"ש להורות לנתבעת להעביר לידי התובעת סכום זה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לכל אחת מהחשבוניות שפורטו בדו"ח בנפרד, מיום הוצאתה ועד יום תשלומה לתובעת.

הנתבעת הגישה תגובה לבקשה למתן פס"ד משלים, בה טענה כי יש לדחות את הבקשה, או למצער לדחות את ההחלטה בבקשה עד למתן החלטה בערעור שהוגש על פס"ד החלקי (ע"א 6500/12), בין השאר מטעמי יעילות דיונית, מניעת הכבדה מיותרת ומניעת אפשרות של מתן החלטות סותרות.

לגופו של ענין טענה הנתבעת, כי התובעת "שכחה" מושכלות יסוד בשיטת המשפט בארצנו, כי עליה להוכיח נזק בטרם יוענק לה פיצוי כספי (סע' 4 לתגובה); כי התביעה למתן חשבונות הינה "שלב מוקדם", אך עתה, משעותרת התובעת לקבלת פיצוי כספי אין היא פטורה מהוכחת נזקיה; וכי יש להבחין בין מידע אודות רווחיה של הנתבעת, לבין מידע אודות חשבונותיה, שכן המידע שהועבר בדו"ח המתוקן הינו מידע אודות חשבונותיה, שאינו לוקח בחשבון את הוצאות הנתבעת (הבלתי מבוטלות) בגין הפעילות, ולכן פסיקת סכום זה לתובעת יוביל להתעשרותה של התובעת שלא כדין "ואף לגזל ממש" (סע' 7-9 לתגובה).

נוכח ההתנגדות שהביעה הנתבעת לבקשה למתן פס"ד חלקי, נקבע דיון במעמד הצדדים.

בדיון שהתקיים ביום 1.7.13 טענה התובעת שוב לזכותה לקבלת הסכום שפורט בדו"ח החשבונות המתוקן של הנתבעת. ב"כ התובעת הפנתה לסעדים שנדרשו בכתב התביעה וטענה, כי לאחר מתן דו"ח החשבונות המתוקן בוחרת התובעת באפשרות של קבלת הסכום שפורט בדו"ח החשבונות המתוקן, ומוותרת על זכותה לדרוש פיצויים לפי סכום הנזקים שיוכח על ידה. לדבריה, לאור הפיווט שניתן בדו"ח החשבונות המתוקן, אין מקום לנהל הליך של הוכחות, מאחר שהתובעת משלימה עם האמור בדו"ח החשבונות המתוקן והוא מקובל עליה. לשיטתה, דרישת הנתבעת לקיום דיון לצורך הוכחת הנזקים, אינה אלא ניסיון נוסף לגרום להתמשכות ההליכים וניסיון לטעון כנגד דו"ח שאמור להיות מקובל גם עליה.

ב"כ התובעת הבהירה כי התובעת מבקשת שהסכום יפסק לה כהכנסה ולא כפיצויים, והודיעה כי התובעת תישא בכל תשלומי החובה בגין הסכום האמור, קרי מס הכנסה ומע"מ, לאור העובדה שמדובר בהכנסה (עמ' 5 לפרוטוקול ש' 4-6).

ב"כ הנתבעת לא חזר עוד על הטענה כי יש לדחות את ההחלטה בבקשה למתן פס"ד משלים, עד למתן הכרעה בערעור שהוגש על פסה"ד החלקי – וטוב שנהג כך. אין קשר בין הערעור שהוגש על פסה"ד המשלים בשאלת החבות, לבין הדיון בפסיקת פיצויים, כאשר סכום הדרישה נגזר מדו"ח החשבונות המתוקן שהוגש ע"י הנתבעת עצמה, והתובעת אינה מבקשת לערער על אמיתות תוכנו.

ב"כ הנתבעת טען, כי יש לאפשר למרשתו להשלים את דו"ח החשבונות המתוקן, ולפרט בדו"ח נוסף את הוצאות הנתבעת בגין הפעילות, ואף לחייב את התובעת לעמוד ברף הנדרש להוכחת נזק, מאחר ולסכום הפיצוי הנדרש "אין כל אחיזה במציאות ובדין" (סע' 10 לתגובת הנתבעת).

כאשר נשאל ב"כ הנתבעת מדוע בדו"ח החשבונות המתוקן פורטו הוצאות ברוטו, ולא פורטו הוצאות ותשלומי חובה, טען ב"כ הנתבעת כי "יתכן שלא הצלחנו להבהיר מתוך פסה"ד את כל הדברים הללו" (עמ' 6 ש' 11).